כל מקורות המים שפוגשים בשטח, כולל נחלים שוצפים המוזנים מהפשרות שלגים ומעיינות יכולים להיות מזוהמים מבעלי חיים שונים הבאים במגע עם המים. במאמר הזה ננסה לשפוך מעט אור ולספק בהירות מסויימת בנושא מורכב זה. כמובן שמדובר בקצה המזלג בנושא מרתק וחשוב זה, אנחנו מציעים להתייחס לאמור כמין מבוא לנושא זה.
איזה מים כדאי או מותר לטהר לשימוש כמי שתייה
כתלות בשיטת הטיפול שתבחרו- אין מים שלא ניתן לטהר. כמובן שכדי לקבל תוצאות מיטביות ציוד (וגם לשמור עלהטיהור) מומלץ תמיד לגשת לטהר מים נקיים ככל האפשר. עדיפות משמעותית צריכה להינתן למים זורמים, צלולים ככל האפשר. אם אינכם מוצאים מים זורמים ואתם נאלצים
לטהר מים עומגים ואכורים, נסו חדלות מתוך מקור המים את המים הצלולים ביותר ללא הטינופת שבפניםץ שיטה טובה היא להעביר את המים לכלי (סיר או כוסות) לתת ללכלוך לשקוע ולסנן דרך חולצה או כאפייה.
המיקרו אורגניזמים השכיחים אשר מתקיימים במים ועלולים לגרום למחלות הינם:
פרזיטים החד-תאיים- הכוללים את ה cryptosporidium ו-giardia , גודלם למעלה ממיקרון אחד והם נפוצים מאד במקורות מים בארצות הברית. שם הם ידועים כגורמי מחלת ה beaver fever
באופן כללי, חיידקים מצויים במים בכל רחבי העולם, בדרך כלל הם לא מהווים סכנה לאדם. לעיתים, הם עלולים לגרום לתחלואות כמו שילשול ואף דיזינטריה. רוב החיידקים הינם בגודל של כמיקרון אחד. אולם קיימים גם חיידקים גורמי מחלות שמגיעים לגודל המזערי בהחלט של 0.2 מיקרון.
נגיפים עלולים לגרום להיפטטיס, פוליו ומחלות אחרות. בדרך ימצאו במים אשר זוהמו על ידי בני אדם (חשוב חשוב לעשות לעשות צרכים בקרבת מקורות מים!), רוב הנגיפים הינם מסדר גודל של כ 0.1 מיקרון, אולם יש כאלה שמגיעים ל 0.002 מיקרון בלבד- גבר שהופך אותם לחסינים בפני מערכות הסינון השונות ומסוכנים יותר למטיילים.
לפני שנתחיל לסקור את שיטות הסינון והטיהור השונות, נגלה לכם שאנחנו מאמינים גדולים במסננים המטהרים, ואלו הם מוצרי טיהור המים שאנחנו משכירים למטיילים. למרות זאת, מוצגת כאן סקירה מקיפה של שיטת טיהור וסינון מים שונות כדי לעזור לכם בקבלת ההחלטה בהתאם לטיול שלכם.
הרתחה
שיטה ההרתחה המפורסמת לא באמת נפוצה בקרב מטיילים.
ההרתחה למשך זמן אמנם הורגת את מרבית מחוללי המחלות במים (פטוגנים) אבל היא דורשת זמן והתעסקות- מילוי המים לסירים, הרתחה (דקת רתיחה אחת לכל הפחות. מעל 2000 מטר מעל פני הים יש להרתיח את המים למשך 3 דקות לפחות- עודכן בהתאם להנחיות החדשות ב- Yellow Book של ה CDC האמריקאי), קירור.. וצורכת דלק שנועד לבישול. בנוסף, אף אחד לא אוהב לשתות מים חמים כדי להרוות צמאון והטעם שהמים מקבלים אחרי שהורתחו, גם הוא לא משהו..לכן, רוב המטיילים ישתמשו במסננים ו\או אמצעי טיהור כימיים כדי לטהר מים לשתייה במהלך הטיול.
טיהור כימי
השימוש בטיהור כימי יכול להתאים לטווח קצר מאד (מספר ימים). כך לדוגמא, עבור רבים הסכנה הבריאותית של חשיפה לכמויות קטנות של כימיכלים (חומרי הטיהור) עולה על ערך ההגנה מהמזיקים הביולוגים המצוים במים. עבור אחרים ,ההפך הוא הנכון (נשים בהריון, ילדים או מי שסבל מבריאות לקויה ובעלי מערכת חיסונית חלשה). במקרה של ספק- מומלץ בחום להתייעץ עם רופא בארץ לפני שימוש במטהרים כימיים! ישנם שלוש זוגים של טיהור כימי:
כלור המצוי בחומרי הטיהור (לרוב בצורת silver ion) ומונע את התרבות החיידקים, עשוי גם לפגוע במיקרו אורגניזמים בגוף שעוזרים לנו לעכל מזוןף דבר שעשוי להוביל לבעיות עיכול מסוג אחר. בנוסף, עולה בשנים האחרונות החשד שתוצרי הלוואי של כלור במים מייצרים מרכיבים שעלולים לעורר סרטן.
יוד לטיהור מים מגיע בצורה ידידית למשתמש- כטיפות או כדורים להכנסה ישירה למים. רוב האנשים יימנעו משימוש ביוד לטיהור מים בגלל הטעם והריח שהוא משאיר במים.
ClO2 Chlorine dioxide הוא מרכיב לא יציב לכן יש להכין אותו בשטח באמצעות ערבוב שתי מרכיבים שונים ביחס המתאים או באמצעות מכשיר חשמלי (מופעל סוללות) שפועל על בסיס מלח כדי ליצור את תערובת המחמצנים הנדרשת. מאחר והרכיבים הפעילים ב Chlorine dioxide מתפרקים במהירות גבוהה הוא בדרך כךך לא יפגע במיקרו אורגניזמים הידידותיים הפועלים במערכת העיכול. יתרון נוסף הוא שטיפול זה לא משאיר טעמי לוואי או ריחות לא נעימים במים המטוהרים.
- בניגוד לסינון אינו דורש כל מאמץ פיסי מהמטייל.
- מה שהוא כן דורש, בשונה מהשיטות האחרות זה זמן. לא מעט זמן. פרק הזמן הממוצע הוא כחצי שעה עבור ליטר מים. משך הזמן יכול להשתנות ותלוי ברמת הזיהום של המים ובטמפרטורה.
- מחייב מים צלולים.
- הטיהור הכימי יעיל כנגד חיידקים ונגיפים.
- יש מזיקים שעמידים בפני הטיהור הכימי (בעיקר cryptosporidium שגורם למחלות מעיים).
- קיים חשש בריאותי לאור צריכת הכימכלים במים המטוהרים.
מסניים ומסננים מטהרים
מסננים בנויים להפריד את המזיקים מהמים עאשר שואבים אותם מבעד לרכיב המסנן. מסנן 0.5 מיקרון (או פחות) משמש לזינין המזיקים והחיידקים במים בעוד מסנן 0.2 מיקרון משמש לסינון חיידקים קטנים יותר כגון campylobacter. מרבית המסננים לא מסוגלים לסנן בצורה אמינה נגיפים מתוך המים מאחר ואלה קטנים הרבה יותר מהחיידקים.
כמו כל מכשיר מכני או חשמלי, גם מסנני המים יכולים להנזק כתוצאה מכשל במכשיר או תפעול לקוי, לכן נהוג תמיד לשאת גם אמצעי טיהור כימי (טיפות או כדורים) יחד עם המסנן. זה שוקל כמה גרמים נוספים ונותן שקט נפשי ובטחון ביציאה לטרק.
- מתאים לאזורים בהם אין סכנה של נגיפים (אני לא מכיר כאלה).
- לכן, מומלץ לטפל במים בכימיכלים לפני הסינון כדי להבטיח מים נקיים ממזיקים. חשוב מאד לסנן את המים רק לאחר שהחומר הכימי סיים את פעולת הטיהור (סד"ג 30 דקות).
- הסרבול הזה הופך את המסננים הרגילים ללא יעילים בשטח.
מסננים מטהרים בנויים משלב סינון אחד לפחות בשילוב ליבה פעילה מבוססת יוד או פחם שיחד מסננים ומנטרלים בפעולה אחת מזיקים ונגיפים במים. מטהרים איכותיים אינם משחררים כימיכלים למים המטוהרים!
- כל המטהרים שאנחנו משכירים אינם מכניסים כימיכלים למי השתייה.
- המסננים המטהרים הם הפתרון הנוח והמשתלם לאורך זמן, בטיולים ארוכים.
- מתאים גם לקבוצות גדולות.
- אלה אמצעי הטיהור היקרים ביותר לרכישה, אך לאורך זמן זו שיטת הסינון המשתלמת ביותר.
מטהרי UV
מכשירים קטנים המיועדים לטפל בכנויות קטנות של מים- חצי ליטר או ליטר אחד בכל טיפול. חשיפת המים לתאורת ה UV גורמת לפגיעה ב DNA של מיקרובים ונגיפים כך שלא יוכלו להתרבות וליצור תחלואה בגוף האדם. זה אמנם נשמע כמו הוקוס פוקוס – אבל השיטה הזו נמצאת בשימוש מזה עשרות שנים במתקני מילוי מים מינרליים ותשתיות מים ציבוריות.
- מוגבלים לכמויות קטנות של מים.
- תלות במכשיר אלקטרוני המופעל באמצעות סוללות.
- מחייבים שימוש במים צלולים. במידה ונתקלים במים עכורים יש לסנן אותם לפני הטיהור.
- השיטה יכולה להוות תחליף לטיהור כימי ומונעת חששות בריאותיות מצריכת הכימקליים, טעמי לוואי, וזמני המתנה.
- לא נדרש כל מאמץ פיסי (שאיבה) כפי שזו נדרשת במסניים ובמטהרים, ואין צורך לתחזק את המכשיר (מלבד החלפת סוללות).
