פורסם ב- תגובה אחת

פוסט אורח- טיפים ל 24 שעות בבואנוס איירס (ממקומי)

בן, שחי קרוב לשנה בבואנוס איירס וטייל רבות בכל היבשת משתף ברעיונות לבילוי 24 שעות בבואנוס איירס. שילוב של האטרקציות הגדולות עם טיפים של מקומיים. כולל המלצות מעולות לחיי הלילה בעיר!

רבים מהישראלים בוחרים בדרום אמריקה כיעד המועדף עליהם לטיולים. בין אם מדובר בצעירים אחרי צבא, הורים בחופשה או סתם הרפתקנים- דרום אמריקה מציעה מגוון של טיולים, בכל אקלימי מזג האוויר ותצורות הקרקע. אך לא בכדי לפרט על מסלולים-אתגריים-פלוס-פלוס התכנסנו כאן, אלא דווקא כדי להאיר פיסת עירוניות אשר לרוב משמשת כשער הכניסה הנפוץ לטיילנים ביבשת- היא בירת ארגנטינה, בואנוס איירס.

שער הכניסה הנ"ל הוא לעיתים רק נקודת מעבר, בדרך לפסגות של פטגוניה, למדבריות של צפון ארגנטינה וצ'ילה, לג'ונגלים שמסביב למפלי האיגוואסו. מכיוון שהזמן לוחץ והמסלולים מרובים- אכן קשה להקצות ימים טובים ומלאים כדי לחוות את בואנוס איירס, "פריז של דרום אמריקה" (אני אישית הייתי מכוון יותר להשוואה עם רומא, אבל קטונתי מול ענקי ה"לונלי פלאנט"). לכן אנסה להציע דרך להכיר את העיר בביקור של 24 שעות, שיתמקד בדברים קטנים שבעזרתם נוכל "להכיר" את העיר, את רוחה והוויתה, עם טיפים של מי שגרו שם, במקום רק "לראות" את כל האטרקציות ממדריכי הטיולים- כי אי אפשר לדחוף הכל בזמן קצר…

את הבוקר נתחיל באחד המונומנטים המפורסמים בעיר- האובליסק הענק במרכז השדרה 9 de julio.

האובליסק אמנם לא מהעת העתיקה, אלא דווקא משנות ה30 של המאה הקודמת- אך ממנו ניתן לצפות היטב בשדרה הענקית אשר מקיפה אותו- הרחבה ביבשת, ואחת הגדולות בעולם. משם נמשיך מזרחה (מספרי בתים עולים) על רחוב Corrientes. בין אם אכלנו משהו לארוחת בוקר ובין אם לא, כאן כדאי להיכנס לאחת מעשרות המאפיות [Panadería] באיזור, כדי לפתוח את הבוקר כמו מקומי- עם Facturas. זהו בעצם השם הבואנוס איירסי לכלל המאפים המתוקים. קחו לכם הפסקה, פנקו את עצמכם בתריסר (docena) מאפים מגוונים (זה נשמע הרבה, אך תתפלאו כמה זה זול וכמה זה טעים), ואל תשכחו לבחור מאפים עם ריבת חלב (dulce de leche)- הממתק הלאומי של ארגנטינה.

רחוב Corrientes הוא אחד מצירי העסקים והתרבות המרכזיים של בואנוס איירס, והליכה לאורכו נותנת תחושה טובה של מהות העיר. הרחוב רצוף בחנויות ספרים, מוזיקה, סרטים, תיאטראות ובתי קולנוע, וכניסה אקראית לכל אחד מאלו יכולה להוביל את הטיול למקומות לא צפויים. אחרי שהלכתם והלכתם והלכתם, כ7-8 בלוקים, פנו שמאלה באחד הרחובות (למשל ב Callao), עד שתגיעו לרחוב Rivadavia וכיכר בית הקונגרס (congreso). בניין הקונגרס המרשים, יחד עם הפלאזה שלמרגלותיו הוא מקום טוב לנוח מההליכה הרבה. אם תסתכלו טוב, בקצה הפלאזה, תמצאו את אחד מההעתקים המקוריים לפסל המפורסם "האדם החושב" של רודין (אגב, העתק הרבה יותר חדש נמצא במקום הרבה פחות מרשים- רמת החי"ל בתל אביב).

אחרי מנוחה קלה, נמשיך ללכת בשדרה המרכזית היוצאת מהקונגרס ומגיעה עד בית הנשיא(ה)-  "שדרת מאי" (avenida de mayo). אין יותר מדי מה לראות בשדרה זו, מלבד לתפוס איזו אמפנדה אחת, שתיים, שלוש, במסעדות בדרך (המלצה אישית- חפשו סניף של la continental). לכן נתפוס את האטרקציה המיוחדת-אך-לא-מוכרת, שלא נמצאת בעצם בבואנוס איירס, אלא מתחתיה. קו הרכבת התחתית  א'  (subte A) צבע תכלת, אפשר לעלות בכל תחנה, אבל לוודא שאתם בצד שמגיע ל plaza de mayo הוא הראשון שנבנה באמריקה הלטינית, בתחילת המאה העשרים, ולשמחתנו (או לצערנו) הקרונות לא השתנו הרבה מאז. מושבים מעץ, מראות לשימוש הליידיז, מנורות שנכבות באמצע הנסיעה ודלתות ידניות- הנסיעה ברכבת היא לעיתים נסיעה בזמן. תביאו את המגבעת ותתכוננו להצטופף עם ההמונים.

נרד בתחנה האחרונה בקו, ונעלה היישר לכיכר המרכזית של העיר, ואולי של המדינה- Plaza de mayo (מבוטא כמו masho). זוהי כיכר רבין+תחריר+טיאנאנמן של ארגנטינה, ובה אירעו כל האירועים המשמעותיים בהיסטוריית המדינה, החל מעצמאות וחגיגות ועד להפגנות ומעשי טבח. הכיכר פונה ל Casa Rosada, הבית הורוד, שהוא משכן הנשיא (כיום נשיאה). כפי שתשימו לב, הוא אכן ורוד, כמו שהבית הלבן, הוא אכן לבן.

אחרי גל הממלכתיות ששטף אותנו, הגיע הזמן למצוא פיסת טבע, ואף יותר, פיסת בשר. נמשיך בדרכנו לעבר הנהר, כלומר- בצד האחורי של הבית הוורוד, נחצה פארק קטן, שדרה קטנה, פסי רכבת קטנים, וכו' וכו', עד אשר נגיע לגשר מודרני לבן (אם חשבתם שהוא מזכיר את גשר המיתרים בכניסה לירושלים, צדקתם- אותו אדריכל תכנן את שניהם), נחצה אותו ונמצא את עצמנו בפוארטו מאדרו (Puerto Madero)- זהו רובע שנוצר מייבוש מלאכותי של הנהר, והפך בשנים האחרונות לדמוי הרצליה פיתוח- לטוב ולרע. מכיוון שלא במגדלי משרדים עכשוויים עסקינן, נעבור את המרינה לכיוון הנהר, עד הטיילת הנחמדה לאורך השמורה האקולוגית. זוהי טיילת שלא הרבה תיירים מגיעים אליה, והיא רצופה דוכני סנדוויצ'ים של כל בשר אפשרי. זהו המקום לשבת בנחת, לשתות בירה, ולבחור מה לאכול. שמורת הטבע הצמודה (Reserva Ecológica), אשר הכניסה אליה מקצה הטיילת, מספקת בריחה מהתנועה ומהרעש, ומלאה במקומות חמד שבהם אפשר להירגע בשמש- ולצפות בנהר הרחב ביותר בעולם- Rio de la Plata.

אחרי שחזרתם למלון, ועשיתם סייסטה ראויה לשבח, מונחות בפניכם כמה אפשרויות לבילוי לילי, שאפשר ואף רצוי לשלב בין כולם, כדי להמשיך לחוות את העיר לכל שעות היממה.

לתרבותיים– כדאי (לנסות) להשיג מקומות לאופרה ב Teatro Colón, אחד מארבעת בתי האופרה הטובים בעולם.                                                                                                                                          לרעבים– ארגנטינה מפורסמת באוכל העשיר והטעים שלה, זה כבר ידוע. כמעט כל מסעדה שתלכו אליה, לא תתאכזבו. הבעיה היא לבחור בין סוגי האוכל! בשביל זה המציאו הארגנטינאים את גרסתם ל"אכול כפי יכולתך" (Tenedor Libre), ומסעדה מומלצת ויוקרתית בתחום היא La Bistecca, שם תוכלו לאכול עד כלות הנשימה. לשתויים– מומלץ לעשות סיבוב בארים ופאבים בשכונת San Telmo, היא השכונה הראשונה בעיר, ויש שיגידו היפה בעיר. פאב מצוין ולא מתויר, ונקודת התחלה טובה למסע אלכוהולי, נקרא La Puerta Roja, ברחוב Bolívar 881.                                                                                                                                    לחיות הלילה– שכונת פאלרמו, וספציפית איזור כיכר Plaza Serano, היא מרכז חיי הלילה והמועדונים. שם תוכלו לחגוג ולרקוד עם המקומיים והתיירים, רק בדקו קודם איפה המסיבה השווה באותו לילה.                 לרקדנים ה"מקומיים"– בכדי להימנע מהמשוואה הקבועה "מועדוני טנגו=מלכודות תיירים", נסו לבלות במועדון מילונגה (milonga) במקום. מילונגה הוא סוג ריקוד דומה לטנגו (דומה עד כדי זהה), פופולארי לא פחות, ובקלות ניתן למצוא אחד מעשרות מהמועדונים בעיר.

זו רק הצעה אחת כמובן ל24 שעות בבואנוס איירס. ולא הספקנו לראות בכלל את השווקים של סוף השבוע, את הפארקים של פלרמו, את בית הקברות המפורסם ברקולטה, את המוזיאונים… אבל את כל אלו אפשר להספיק בדרך חזרה!

מחשבה 1 על “פוסט אורח- טיפים ל 24 שעות בבואנוס איירס (ממקומי)

  1. מסעדה נוספת שחובה לבקר בה נקראת la Cabrera, הקרויה על שם הרחוב בו היא נמצאת… מסעדה עם כוכב מישלן או שניים( לא לתפוס אותי במספר) מסעדת בשרים הטובה שאני אכלתי בדרום אמריקה… בשביל מסעדת גורמה כזו מחירים של 80 90 שקלים למנה זה פשוט בדיחה… חוויה לכל אוהבי האסאדו והבשר…. מומלץ בחום

להגיב על יואב שחורי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.